מועלם מיכאל נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק - דין

1.התובע הגיש תביעה להכיר באוטם שריר הלב שבגינו אושפז ביום 9.12.08 כתאונה בעבודה כמשמעותה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.ביום 31.1.12 ניתנה החלטה לפיה התובע הוכיח קיומו של אירוע חריג.

3.פרופ' אנדרי קרן מונה לשמש כמומחה – יועץ רפואי על פי העובדות הבאות:

א.        התובע, יליד 1958, הינו בעלים של חנות מכולת ברמלה.

ב.        מדובר במכולת שכונתית קטנה עם חוג לקוחות קבוע מהשכונה.

ג.         התובע מכיר את לקוחותיו ונוהג לרשום את סכום קניותיהם בכרטסת כאשר הם נוהגים לשלם מידי תקופה.

ד.        ביום 7.12.08, בשעות הבוקר, התקיים בין התובע לאחד הלקוחות ויכוח בקשר עם חוב של 20,000 ₪ שלטענת התובע חב לו הלקוח.

הויכוח מהווה אירוע חריג.

ה.        הויכוח "הוציא את התובע מדעתו וגרם לו עצבים למשך יומיים".

ו.         מדובר בסכום עצום ביחס לחובות של לקוחות במכולת.

           החוב נוצר במשך מספר חודשים.

ז.         התובע אושפז בבית חולים ביום 9.12.08 באבחנה של אוטם שריר הלב.

4.ביום 1.6.12 ניתנה חוות הדעת של פרופ' אנדרי קרן לפיה:

"התובע היה בעל גורמי סיכון להתפתחות טרשת כללית ולכן היה בסיכון מוגבר לעומת אדם רגיל בגילו ללקות במחלה וסיבוכיה כולל אוטם חריף של שריר הלב...

במהלך אשפוזו התברר גם כי סבל מאוטם ישן במוח. עקב אבחנה של דיכאון נבדק על ידי פסיכולוגית, אשר קבעה כי התובע סובל מדיכאון תגובתי ללחצים "לאחרונה" בעבודה, כתוצאה מאיומי העירייה לסגור את חנות המכולת שלו ומצד שני מהלחץ הנפשי הכרוך בעובדה שלקה באוטם חריף של שריר הלב. על פי כל המסמכים הרפואיים הכאבים אשר סימלו את תחילת האוטם החריף של שריר הלב החלו ב- 9.12.08 בשעה 05:00 בבוקר, דהיינו כיומיים לאחר האירוע החריג בעבודתו של התובע...

פרק זמן של כיומיים בלא תלונות על מיחושים קרדיאליים כלשהם, מחליש מאוד את האפשרות לקיומו של קשר זמני בין האירוע בעבודתו של התובע להופעת האוטם החריף של שריר הלב. מכך נובע גם כי לא ניתן לקשור הופעת אוטם חריף של שריר הלב במועד מסויים למתח מתמשך לפני הופעת האוטם החריף של שריר הלב...

הסימנים הראשונים של האוטם הופיעו קרוב ליומיים לאחר האירוע החריג בעבודתו, ובמהלך פרק הזמן הזה אין כל תיעוד של מיחושים לבביים כלשהם: התובע לא מסר מידע כזה במסגרת האנמנזה לגורמים הרפואיים השונים, ואין כל סימוכין לכך גם בהחלטת בית הדין...

בהחלטת בית הדין נקבע כי הויכוח מבוקר 7.12.08 "מהווה אירוע חריג". מאידך באותה החלטה נכתב כי "הויכוח הוציא את התובע מדעתו וגרם לו לעצבים במשך יומיים". בחוות דעתי התבססתי על הגדרת הויכוח בלבד כאירוע החריג ולא התייחסתי לאירוע החריג כאל פרק זמן של יומיים.